ספדו לו:
דויד היה בן דוד גדול שלי, גדול ממני בעשרים שנה אבל היה לו קשר מיוחד עם חמישתנו האחיות- כמו אח גדול שאף פעם לא היה לנו. לקבל חיבוק מקרול (ככה כולם קראו לו) היה כמו להתעטף בפוך ענק- הוא היה קיבוצניק גדול – וחיבוק שלו תמיד היה חזק כזה – מכל הלב הרחב שלו.
אהב את החיים, נאחז בהם גם כשהיו רגעים ששברו אותו היה לוקח אוויר ומוצא את היופי בטיפוח הגינה שלו, בטיולים, ובשירה אדירה.
הגאווה שלו מהנכדות המדהימות, האהבה שלו לליאור ליאור בר, הבת שלו והחברות האמיתית עם אורלי הם אלו שנתנו לו את הכוח לנצח הכל – כמעט הכל..הערב התבשרנו שהוא זוהה בין הנרצחים בתופת בבארי.
תנוח בשלום איש אהוב.